כאשר רופא שיניים נתקל בשן הדורשת טיפול יכולים להיות 3 מצבים:
השן במצב טוב – הרופא יציע את תוכנית הטיפול סטנדרטית וישמר את השן
השן במצב גרוע – הרופא ימליץ על עקירת השן
השן במצב בינוני – כאן הבעייה. בנוגע למצב זה ארחיב…
שן עם פרוגנוזה בינונית (סיכויי השרידות אינם טובים אך גם אינם גרועים) ניתן לנסות לשמר. ניקח דוגמה בה יש צורך בהכנת כתר. לא ניתן להסתפק בביצוע הכתר בלבד (כפי שניתן כמצש השן טוב), אלא, יש צורך בטיפול שורש חוזר, הכנת החניכיים לקבלת הכתר (לעיתים דרוש ניתוח חניכיים) ואז להכין מבנה וכתר בתנאים לא אידאליים.
אם הטיפול הצליח…הרופא "יוצא גדול". הוא נחשב לשמרני, "הציל את השן", חסך עלויות של שתל.
מכיוון שמדובר במצב התחלתי לא אידאלי, יתכן והכל "יכשל" ויהיה צורך בעקירת השן בטווח הקצר.
התוצאה…מטופל מאוכזב, ששילם ממטיב כספו וצריך לאחר העקירה לבצע שתל. הוא עלול לאמר לרופא "אם הייתי יודע שזה ייכשל לאחר שנה, לא הייתי מסכים לתוכנית הטיפול", זאת למרות שהרופא יידע אותו לפני בסיכונים.
רופא השיניים בדילמה : עקירה ושתל נראית כפתרון "פשוט יותר". פשוט יותר למי? לעיתים גם לרופא וגם למטופל. אך האם זה הפתרון ה"נכון"?
ברב המקרים הדבר תלוי בשני הצדדים. הרופא צריך להיות בטוח ומנוסה מספיק כדי לבצע תוכניות טיפול "אתגריות" יותר. המתרפא צריך להסכים לתוכנית הטיפול ולתת לרופא את התחושה כי יקבל מצב של כשלון בטווח הקצר. במידה והרופא יעריך כי מדובר במטופל שאינו מוכן ל"נסיונות" (גם במצב שאין לו את היכולת הכספית) ימליץ לו על עקירת השן. הוא לא יקח סיכון אלא ילך על תוכנית סטנדרטית ו"בטוחה" יותר עבורו (הרופא). עקירת השן מציבה את המטופל במצב בלתי הפיך.
מחקרים מראים כי כדאי להשקיע בשן עם פרוגנוזה בינונית וכי ההשקעה משתלמת. מחקרים אחרונים מראים אף כי "שתל" הוא לא פתרון אידאלי. גם שתלים נכשלים (יותר משחשבו בעבר),. מתרפא עם נטייה למחלת חניכיים יפגין את אותה נטייה לסיבוך בחניכיים סביב השתל. מתרפא עם כוחות לעיסה אגרסיבים, יפעיל את אותם כוחות הלעיסה ההרסניים לשתלים. מתרפא מעשן מגדיל את הסיכון לדחיית השתל.
לסיכום, אני ממליץ לפני החלטה בלתי הפיכה על עקירה להתייעץ עם מומחה לטיפולי שורש ועם מומחים מדסיפלינות נוספות כדי לקבל את התמונה הרחבה, ואת מגוון האפשרויות.
השן במצב טוב – הרופא יציע את תוכנית הטיפול סטנדרטית וישמר את השן
השן במצב גרוע – הרופא ימליץ על עקירת השן
השן במצב בינוני – כאן הבעייה. בנוגע למצב זה ארחיב…
שן עם פרוגנוזה בינונית (סיכויי השרידות אינם טובים אך גם אינם גרועים) ניתן לנסות לשמר. ניקח דוגמה בה יש צורך בהכנת כתר. לא ניתן להסתפק בביצוע הכתר בלבד (כפי שניתן כמצש השן טוב), אלא, יש צורך בטיפול שורש חוזר, הכנת החניכיים לקבלת הכתר (לעיתים דרוש ניתוח חניכיים) ואז להכין מבנה וכתר בתנאים לא אידאליים.
אם הטיפול הצליח…הרופא "יוצא גדול". הוא נחשב לשמרני, "הציל את השן", חסך עלויות של שתל.
מכיוון שמדובר במצב התחלתי לא אידאלי, יתכן והכל "יכשל" ויהיה צורך בעקירת השן בטווח הקצר.
התוצאה…מטופל מאוכזב, ששילם ממטיב כספו וצריך לאחר העקירה לבצע שתל. הוא עלול לאמר לרופא "אם הייתי יודע שזה ייכשל לאחר שנה, לא הייתי מסכים לתוכנית הטיפול", זאת למרות שהרופא יידע אותו לפני בסיכונים.
רופא השיניים בדילמה : עקירה ושתל נראית כפתרון "פשוט יותר". פשוט יותר למי? לעיתים גם לרופא וגם למטופל. אך האם זה הפתרון ה"נכון"?
ברב המקרים הדבר תלוי בשני הצדדים. הרופא צריך להיות בטוח ומנוסה מספיק כדי לבצע תוכניות טיפול "אתגריות" יותר. המתרפא צריך להסכים לתוכנית הטיפול ולתת לרופא את התחושה כי יקבל מצב של כשלון בטווח הקצר. במידה והרופא יעריך כי מדובר במטופל שאינו מוכן ל"נסיונות" (גם במצב שאין לו את היכולת הכספית) ימליץ לו על עקירת השן. הוא לא יקח סיכון אלא ילך על תוכנית סטנדרטית ו"בטוחה" יותר עבורו (הרופא). עקירת השן מציבה את המטופל במצב בלתי הפיך.
מחקרים מראים כי כדאי להשקיע בשן עם פרוגנוזה בינונית וכי ההשקעה משתלמת. מחקרים אחרונים מראים אף כי "שתל" הוא לא פתרון אידאלי. גם שתלים נכשלים (יותר משחשבו בעבר),. מתרפא עם נטייה למחלת חניכיים יפגין את אותה נטייה לסיבוך בחניכיים סביב השתל. מתרפא עם כוחות לעיסה אגרסיבים, יפעיל את אותם כוחות הלעיסה ההרסניים לשתלים. מתרפא מעשן מגדיל את הסיכון לדחיית השתל.
לסיכום, אני ממליץ לפני החלטה בלתי הפיכה על עקירה להתייעץ עם מומחה לטיפולי שורש ועם מומחים מדסיפלינות נוספות כדי לקבל את התמונה הרחבה, ואת מגוון האפשרויות.